נובמבר 2017
נולד 1855 בפריז נפטר 1899. נפטר בגיל צעיר לאחר תאונת אופניים והשאיר אחריו מעט יצירות יחסית אולם יצירותיו הקנו לו מקום של כבוד בקרב המלחינים הצרפתיים של סוף המאה ה-19.
שוסון השלים את לימודי המשפטים בטרם התקבל לקונסרבטוריון של פריס, שם היה תלמידם של מסנה ושל צזר פראנק. לצד הסגנון הצרפתי הושפע שוסון רבות מריכארד וואגנר רב ההשפעה. במסעותיו לגרמניה הוא נחשף לאופרות של וואגנר והעריץ אותן. שוסון ראה עצמו כמלחין לאומי צרפתי ואף שימש כמזכיר האגודה הלאומית הצרפתית למוזיקה לצד פעולות רבות שעשה לקידום ותלמיכה במלינים צרפתיים צעירים. בתקופה זו של המאה ה-19 פרחה אופנת הסלונים המוזיקליים ושוסון בילה בחברתם של המלחינים הבולטים של התקופה – קלוד דביסי, איזאק אלבניז, אלפרד קורטו והכנר יוג'ין איזאי.
כמו צזאר פרנק, גם כתיבתו של שוסון מתאפיינת בסגנון דרמטי העושה שימוש נרחב בכרומטיקה לצד שמירה על קוים המאפיינים את הטעם הצרפתי במוזיקה. מיצירותיו הנודעות פואמה לכינור ותזמורת, סימפוניה בסי במול מג'ור ואופרה בסגנון ואגנר: LE ROI ARTHUS
את שלישיית הפסנתר בסול מינור הלחין שוסון בגיל 26 בשנת 1881 והיא יצאה לאור רק ב 1919 לאחר מותו. הטריו, בסגנון צרפתי עם נוכחות של רומנטיקה גרמנית כתוב בארבעה פרקים. הראשון פותח בתצוגה איטית ובה תמצית של המהלכים והמוטיבים שמהם בנויה היצירה כולה. היצירה מתאפיינת בתפקיד פסנתר וירטואוזי ועשיר במירקם ובתפקיד הריתמי שלו ביצירה. פרק הסקרצו מציג נושאים מנוגדים בזרימה חיה וקולחת וגם בו ניתן לשמוע השפעות של מנדלסון דבוג'אק ווגנר. לאחר פרק איטי שהוא פואמה כרומטית עתירה במודולציות המבוססת על הנושא מהפרק הראשון מסתיים הטריו בפרק מגו'רי בצורת רונדו, המבוסס על וואלס אלגנטי ומצטט מוטיבים מן הפרקים האחרים.
