הצלילים והמילים. ישויות המתערבבות על הבמות לפס הקול של הסצינה התרבותית הסובבת אותנו. לעיתים המוזיקה מלווה את המילים, לעיתים המילים מקשטות ומפלרטטות עם המוזיקה. הפסטיבל הייחודי שלנו ממשיך זו הפעם הרביעית להגיש לכם מבחר מטעמים וחוויות בימתיות הנרקחות ממפגשים לא שגרתיים של מילים ומוזיקה, טקסט וקצב. כל מופע יבטא חיבור מקורי שכזה פרי מוחם הקודח של מיטב היוצרים במתכונת שתסקרן ותפתיע את הקהל. האירועים יתקיימו בסטודיו אנט של עמותת פליציה בלומנטל, בדרום תל-אביב במקום מזמין ונגיש וכעת נשאר רק לצלול אל החוויה האומנותית הזאת בשקיקה. להתראות בפסטיבל.
מופע הפתיחה של הפסטיבל הרביעי לספרות מוזיקלית ישגר אתכם בדיוק מאה שנה לאחור לסצינה הבועטת של ראשית המאה העשרים על בליל הסגנונות המוזיקליים שפרחו בה, בקונצרט לפילוסוף וארבעה נגנים. הפילוסוף ג'רמי פוגל ישתף אותנו במחשבות וברעיונות שפרחו באויר בתקופה הזו, ישאל שאלות, יתחמק מתשובות, יפלרטט עם הצלילים, יפריע לנגנים, יאתגר אותם ואת הקהל ויגלה לנו משהו על תפיסת הזמן ועל הרעיונות ששחו בהן מלחיני התקופה תוך דיאלוג עם המוזיקה אשר תבוצע על הבמה.
המופע כולל ביצוע חי של מוזיקה לטריו וקלרינט ובעיבודיו של עפר שלי, מהזמן הקפוא של מסיין ועד לריקודים הסרקסטיים של שוסטקוביץ. מהמוזיקה השמימית של ארוו פארט ועד ללהטוטים המוזיקליים של דריוס מיו. לקהל מובטחת חוייה חד פעמית וכנראה גם לא שגרתית.
צילום: טל גליק, אביב נווה.
פרפורמנס מוזיקלי טקסטואלי שנון לצ'לו, קונטרבס ופס-קול מוקלט סביב דמותו ושירתו של נתן זך בביצוע "טריו זך" עם תום קליין בצ'לו, אסף שחורי בקונטרבס ונתן זך – בקולו המוקלט. קולו הצלול של זך, משורר, חוקר ואיש רוח ששינה את פני השירה העברית, מגיח מתוך הרמקול. הנוכחות הקולית של זך, כמו בשיריו הכתובים, היא מלאת חן, ססגונית ומוזיקלית להפליא — המבטא הגרמני, חיתוך הדיבור, הקול הנמוך המתחלף לפתע לקול גבוה, הקצביות השבורה והמקוטעת הם מצע מתבקש לדיאלוג מוזיקלי עבור קליין המגיע מעולמות המוזיקה הניסיונית, ושחורי הנטוע במסורת הג'אז החופשי.
רבים משיריו של זך הולחנו והפכו לנכסי צאן ברזל. הטריו מבקש לפרק את ההיכרות הזו — להדגיש את מוזרותו של זך, את זרותו, ובכך לפתוח הקשבה מחדש לקולו של איש עדין, אנושי, ספקן. בתקופה שבה השיח הישראלי הפך קיצוני ודורסני, האירוניה השקטה של זך, הספק והעצב שחוזרים בשיריו, הם ניגוד חריף ומשום כך, אולי, גם נחמה.
צילום: איתמר גינזבורג.
מה עושה ילד יהודי שנשלח לבדו לקצור את השדות, בגרמניה שלקראת מלחמת העולם השניה? מפנה את הגב לרגע, ומאבד את הפרות, כמובן! האם ימצאו הפרות, מי יבוא לעזרתו, והאם ילמד את הלקח כאשר יגדל להיות חקלאי בארץ ישראל הצעירה...? אנסמבל הבארוק "קונסורט עלמה וחברים" מגיש הפקה מיוחדת ורעננה, סיפורית מוזיקלית סביב סיפור הרפתקאות מראשית היישוב על תושייה של פרות ושל חקלאים צעירים מדי, על יחסי שכנים תחת משטר דרקוני... על טרקטור עם מנוע של טוסטוס, וגם על הפרד ביל שהעיז להפגין חשיבה עצמאית.
הסיפור ילווה במוזיקה חיה – קולית וכלית, המוקדשת לשבר ולהתגברות, ולחקלאות כפי שהשתקפה במוזיקה האירופאית של תקופות הרנסאנס והבארוק. מבוסס על סיפורי פאול-ורנר מאייר
צילום: דריה וינוגרדובה
ארבעה מוזיקאים נפלאים יוצרים מחדש את לילות הכוכבים שלנו בשירת משוררים ומשוררות עבריים בפרשנות מקורית וחדשה. טריו דבשות, שחבריו הם המוזיקאים אסף רוט, עדי רנרט וקרן טננבאום מארחים את הצ'לנית והזמרת קרני פוסטל לערב מוזיקלי אינטימי המבוסס על שירי משוררים ישראליים קנוניים ברוח המקום והזמן. משירתם של תרצה אתר, עמוס עוז, אברהם סוצקבר, מאיר ויזלטייר, לאה גולדברג, יהונתן גפן, רוני סומק, אגי משעול, אהוד מנור ואחרים.
צילום: מאיר כהן, יקיר בנבניסטה
לָמָּה אֵין כַּפְתּוֹר עֲצֹר ?לָמָּה אֵין כַּפְתּוֹר הַפְסָקָה? לְכַמָּה רְגָעִים,שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תִּשָּׁאֵר בִּמְקוֹמָהּ לְשָׁעָה, שֶׁכָּל רַעַשׁ הַכְּבִישִׁים, הַבְּרָקִים וְהָרְעָמִים יִפָּסֵק.רַק לִקְצָת שֶׁיִּשָּׁאֵר הַתִּינוֹק בְּגָדְלוֹ וְהַמְּבֻגָּר בְּכִסְאוֹ וְכֻלָּם יַעַצְרוּ רַק לִקְצָת. לָמָּה אֵין כַּפְתּוֹר עֲצֹר? (בר ויסבורט)
בהפקה מיוחדת לפסטיבל יעלו ליאת כהן וקרן מור מפגש אישי בין הקול האנושי ובין מיתרי הגיטרה סביב יצירות מוזיקליות לגיטרה קלאסית וקריאת שירה מפרי עטם של ויקטור הוגו, ז'אן דה לה פונטן ובר ויסבורט. במסגרת היחסים הקדומים בין שירה וליווי, מילה וצליל, מכוון המופע לשהות דווקא ברגע נדיר של הפרדה: להניח למוזיקה ולשירה לעמוד זו לצד זו, מתוך הקשבה ורצון לגלות מחדש את היופי האצור בכל אחת מהן — את האיכות החד־פעמית של צליל הנישא לבדו, ושל מילה הנשמעת במלוא שקיפותה. בין רגע לשקט, בין מבט להיעלמות, בין אהבה לחשש — המילים מבקשות לעכב את הזמן, בעוד המוזיקה ממשיכה לנוע. דווקא במתח הזה נוצר המפגש: המוזיקה אינה מלווה את הטקסט, והטקסט אינו נשען על המוזיקה — אך שתיהן מהדהדות זו את זו. אולי, רק לשעה קלה, הקונצרט עצמו הוא אותו „כפתור עצור” — מרחב שבו הזמן מתעכב, והצליל והמילה מקבלים מקום להישמע באמת.
צילום: אבשלום לוי
קרדיט לצילומים: יקיר בנבניסטה, יואל לוי, טל גליק, אביב נווה, איתמר גינזבורג, דריה ויוגרדובה, מאיר כהן, אבשלום לוי
