מאת עפר שלי / מאי 2016
סייר אדוארד אלגר, נפטר ב 1934 מנצח ומלחין אנגלי בן לאב מכוון פסנתרים וסוחר בתוים ובכלי נגינה. אלגר גדל מוקף במוזיקה ובשלבים הראשונים היה אוודידקט שקורא להנאתו חוברות תוים ופרטיטורות. אלגר זנח את הלימודים הקונוונציונאליים בבית ספר כבר בגיל 15 והחל להתפרנס מהוראת כינור ופסנתר. ככנר צעיר הוא הרבה להופיע בפסטיבלים ברחבי אנגליה ובין הדמוות שהשפיעו עליו הכי הרבה היה המלחין דבוג'אק.
לקראת סוף המאה ה-19 התחיל אלגר לבנות לעצמו שם כמלחין על אף שהיצירות הראשונות שלו לא הביאו לפריצה. היצירה הסימפונית "ואייציות אניגמה" שבוצעה בלונדון תחת שרביטו של המנצח הנודע הנס ריכטר היא זו שהביאה לבסוף להכרה בו כאחד המלחינים החשובים באנגליה בתקופתו. הייחוד של היצירה ששמה "וואריציות על נושא מקורי" הוא בכך שבכל שלוש עשר הוואריציות שלה, לא מצוטט הנושא של היצירה אפילו פעם אחת אלא עובר דרכה במרומז. אלגר שחיבב מאד משחקי מילים, הקדיש כל ואיציה לחבר אחר וכדי להקהל על הזיהוי נתן רמז – לכל ואריציה כותרת קצרה שמרמזת על הפיתרון.
אלגר נחשב לאאוטסיידר חברתית, קתולי אדוק שלא התקבל בקלות ע"י החברה הגבוהה הבריטית והממסד המוזיקלי. לכך תרמו הפרובינציאליות שלו, העובדה שהרבה לחלות ולהיעדר מאירועים חברתיים, ובנוסף דילג על חינוך מוזיקלי פורמאלי. אלגר היה ידוע כמי שרגיש מאד לביקורת ולא פעם יצר משברים והפנה גב לאלה שהיו עשויים לעזור לו בקידום שמו. לבסוף כן מצא את דרכו באמצעות כוכה של המוזיקה ללב החברה הגבוהה ומוסד המלוכה והשיג מקום של כבוד באנגליה. מכאן הקרייה של אלגר שיגשגה ובתחילת המאה העשרים הוא שימש כפרופסור למוזיקה באוניברסיטת ברמינגהם ובהמשך נתמנה למספר שנים למנצח הראשי של הסימפונית של לונדון וערך מספר סיורי קונצרטים בארצות הברית.
אלגר השאיר אחריו רפרטואר גדול של מוזיקה סימםונית אך גם שירים, מוזיקה קמרית וזמן קצר לפני מותה של אישתו כתב את הקונצ'רטו האלגי לצ'לו ותזמורת שהפך לאחת היצירות המנוגנות ביותר לכלי הזה.
את הסונאטה לכינור ופסנתר חיבר אלגר ביחד עם קבוצה של יצירות קמרית: רביעיית מיתרים וחמישיית פסנתר. התקופה היתה סוף מלחמת העולם הראשונה ב-1918. אלגר היה נתון במצב בריאותי ירוד ומושפע כמו רוב אזרחי אירופה באותה התקופה מהמצב הטראגי ששרר ביבשת. בלויית אישתו שכרו בית יפה באיזור ססקס שבאנגלייה, ושם במה שנחשבת לתקופת היצירה המשמעותית האחרונה שלו חיבר את הסונאטה הזו בזמן קצר יחסית – בתוך חודש ימים. היצירה הוקדשה למריה ג'ושוע – חברה קובה של המשפחה. תוך כדי ההלחנה הוא כתב לה מכתב: "אל תצפי למשהו כרומטי או קוביסטי מידי, אבל היצירה הזאת מלאה ב"גולדן סאונדס" שאני אוהב. באופן טראגי מריה נפטרה ימי ספורים לאחר קבלת המכתב עוד בטרם הושלמה הסונאטה. אלגר בחר לצטט את הנושא המלנכולי מהפרק השני בסיום היצירה כמחווה לזכרה של מריה.
