עם תחילת העבודה על הפקה חדשה, מתעוררת מייד הסקרנות בדבר הפקות קודמות שנעשו באותו הנושא. ההפקה החדשה, המשותפת לשחקן יונתן צ'רצ'י , לכותבת מיכל אקרמן ולהרכב המוזיקלי שלישיית עתר שבו אני חבר, היא הפקה עצמאית המפגישה בין תחומי התיאטרון והמוזיקה הקונצרטית. על אף שהפקה זו שייכת לתחום התיאטרון הנסיוני ולא לזה המסורתי, ניגשתי לארכיון לחפש אחר הפקות בימתיות ל"סיפור פשוט" מאת עגנון שהועלו בעבר על הבימות בארץ..

כיוצרים של מופע חדש, יהיה מעניין ללמוד מדרכי הטיפול בחומר העגנוני, במה הצליחו אותן הפקות ובמה נכשלו. מצאתי ארבע דוגמאות כאלה - שלוש מן העבר הלא רחוק ואחת, זו של תיאטרון חיפה, מן החודשים האחרונים. אתחיל מהסוף, מן ההפקה של תיאטרון חיפה. ההצגה התבססה על עיבוד לבמה מאת שלמה ניצן ויצחק גורן בבימויה של דנה מיכאלי. את הדמויות הראשיות שיחקו יונתן צ'רצ'י כמספר,אסתי זקהיים כצירל ויואב דונט כהירשל. להשקה קדמו ציפיות גבוהות ממבקרים שהתפרסמו בעיתונות אולם אלו, לא הסתירו את אכזבתם מן התוצאה וההצגה ירדה מן הבמה זמן קצר יחסית לאחר השקתה ולא הצליחה להיזכר כהצלחה. צבי גורן, בביקורת שפירסם מספר על גישה קרה , מיקצועית ומלוטשת - מלוטשת מידי שלא העבירה את העושר העגנוני באופן הראוי. ביקורת נוספת, ברוח דומה התפרסמה על ידי המבקר עמירם רבר באתר Ifeel מבלי לצפות בהצגה עצמה, בהתיחסות לטקסט שעליו התבססה ולביקורות שנכתבו לפני ואחרי, זיהיתי את החולשה בהפקה הזאת בשני מישורים: האחד, באופן עיבוד הטקסט, המקפיד על זרימה עלילתית וסיפורית אך לא נכנס מספיק לתיאורים עגנוניים מפורטים ולתמונות שיש בהן מימד רגשי עמוק הדורש השתהות וזמן. את החולשה האחרת, זיהיתי בדבריה של השחקנית אסתי זקהיים בראיון שנתנה לקראת ההפקה, ולא במקרה. לכשנשאלה זקהיים על ההתמודדות עם הקושי של עגנון , ענתה כי היא וחבריה נותנים המון כבוד לעגנון - יראת כבוד. דבריה הזכירו לי את מלכודת הדבש שנופלים בה מוזיקאים קלאסיים לא מעטים, מרוב כבוד לגאונות של המלחין חוששים לבטא את הפרשנות הספונטנית "מהבטן" שמא יפגעו בקודשי הטקסט והביצוע מתקבל אנמי ו"אקדמי" ובעצם מתקשה לעבור את מבחן הקהל בשל כך.

הפקה נוספת מן השנים האחרונות, שייכת לתיאטרון הפרינג'. קבוצת יוצרים עצמאית מתחומי המחול התיאטרון והמוסיקה, יוצאי ניסן נתיב, בבית הספר לתיאטרון חזותי, אוניברסיטת תל אביב, "רימון", מעלה הפקות בימתיות שונות בתנאים דלי תקציב ולאורך שנים. את הקבוצה מובילים סיון בן ישי ויונתן שוורץ שאחראים לעיבוד "סיפור פשוט" כהפקה בימתית. יחסי הציבור המוגבלים לפרוייקט כפי הנראה הם הסיבה לכך שלא מצאתי חומר נוסף או תגובות להפקה זו.

לצד אנגלית,צרפתית וגרמנית, תורגם סיפור פשוט גם ליידיש, ובהפקה של תיאטרון ה"יידיש שפיל" משנת 2002, מעלה יורם פאלק את גרסתו הבימתית למחזה, בשם "אפשוטע מעשה". בעקבות ההפקה התפרסמו מספר מאמרים כבדי ראש בנושא העברתו של הסיפור העגנוני ממדיום אחד לאחר. במאמרה מעיתון הארץ של נובמבר 2002, קובעת בתיה גור כתגובה להפקת היידישפיל כי מדובר בהחמצה. ומפרטת כי בעיניה זוהי "החמצה של האפשרות לשנות את היחס העברי המתנשא לשפה המתחדשת". במאמר תגובה לאותו פרסום , ממקדת הבלשנית זלדה כהנא-נוימן את הדיון בנושא אחר - והוא היחס המודרני של התרבות החילונית אל עולם המסורת היהודית, האדם המאמין ועולמו. עולם המקבל ביטוי כה נרחב בטקסטים של עגנון, בהווי החיים, בציטוטים מן התנך ומדברי חז"ל. המחזה לדברי כהנא-נוימן, עוקף את האירוניה העומדת בבסיס הסיפור שהיא ההתנגשות בין האמיתות של האדם המאמין ובין עובדות החיים. כאן עלי לציין - כי בעיבוד של שלמה ניצן ויצחק גורן, ישנה נוכחות - אם כי בשולי הטקסט לעולם המסורת והיהדות. וכאן נשאלת שאלה חשובה מאד שגם בה עוסקת הד"ר כהנא ומעסיקה כל מפיק במאי ויוצר בבואו לעבד את החומר: לאיזה מן קהל פונה המחזה? האם לקהל המכיר מקרוב את עולם היהדות, או שמא לקהל חילוני שעולם זה אולי זר לו? לפי כהנא - סבר הבמאי יורם פאלק באותה הפקה כי קהל היעד לא יחוש בנוח עם איזכורי חז"ל ולפיכך פיספס חלק מהותי בעולם העגנוני. כי הרי ברור כי עולמו של עגנון היה עולם יהודי עשיר בתרבות זו. לטעמי האישי, בסוגייה זו התשובה היא שעל העיבוד לזרום עם העולם העגנוני עצמו - ללא ניטרול מרכיבים כאלו או אחרים מכיוון שהיופי בכתיבתו הוא שהיא מכילה את שני העולמות - היהודי והחילוני ויוצרת דיאלוג ביניהם. והרי עגנון נקרא על ידי קהל רחב מאד - מכל הקשת הישראלית ומביא את מה שרבים חשים שחסר מאד בחברה שלנו - דיאלוג בין השקפות ועולמות ודיאלוג בין עולם היהדות "הגלותית" ובין הישראליות העכשווית החילונית. במובן זה אני מזדהה עם הביקורת של ד"ר כהנא.

ובסיום הדברים - אזכיר את ההפקה הראשונה שנעשתה בארץ למיטב ידיעתי ל"סיפור פשוט" והיא ההפקה של תיאטרון הבימה בסוף שנות ה-70 . ההפקה התבססה על אותו עיבוד ממש מאת ניצן/ גורן שבו השתמש תיאטרון חיפה. זו היתה הפקה דרמטית ומושקעת בבימויו של יוסי יזרעלי עם לאה קניג, אליעזר יונג ומשה בקר בתפקידים הראשיים. להרחבה אודות הפקת הבימה - באתר הבית של הבימה. בשנים האחרונות נראים נסיונות שונים להתמודדות של דור האמנים הצעיר עם קלאסיקות ישראליות ויהודיות, ביחד עם פריחת אומנויות במה אלטרנטיביות . לדוגמא בהפקה חדשה של "בעל הריחיים והטוחן" של עגנון ,יצירות מוזיקליות בהשראת סיפורי עגנון ועיבודים לשירים נשכחים מראשית ההתישבות דוגמת פרוייקט זמרשת. זוהי "התעוררות" חיובית בעיני ומרתקת כתופעה תרבותית ואני מקווה שהקהל יהיה שותף לה ויעודד אותה.

לדף המופע סיפור פשוט / ש"י עגנון